כאשר העילוי גדול יותר, הכדור יכול להמריא אל השמים. מהירות הנסיקה לגובה גדלה ככל שההפרש בין כוח העילוי למשקלו הסגולי של הכדור גדל.
כוח העילוי הוא פרופורציוני לנפח הגוף, בעוד משקל הכדור אינו תלוי בנפח. לכן, בונים כדורים פורחים אשר נפחם גדול מאוד ליצירת כוח עילוי רב וצפיפותם נמוכה (ולפיכך משקלם קטן).
הדרך בה יוצרים עילוי בכדור פורח היא על ידי מילוי חלל מעטפת הבלון באוויר/גז קל ככל האפשר. אוויר חם מתפשט ולכן הוא צפוף פחות מאוויר קר. מכאן, חימום אוויר בתחתית הבלון היא הדרך הפשוטה והיעילה ביותר ליצור עילוי בכדור פורח.
דרך אחרת היא למלא את חלל המעטפת בגז קל מאוויר כמו מימן או הליום אולם המימן הוא גז הנוטה להתלקח בקלות וגז ההליום הינו גז יקר ביותר. 
מטאורולוגיה פשוטה
העובדה שאוויר חם נוטה לעלות בתוך אוויר קר היא גורם חשוב מאוד גם בתופעות מזג האוויר השונות. השמש מחממת את פני כדור הארץ בצורה לא אחידה. אזורים כהים מתחממים מהר יותר מאזורים בהירים, אדמה מתחממת מהר יותר ממים. לפיכך ישנם אזורים בהם גושי אוויר חמים עולים ביחס לאוויר שנמצא סביבם ואוויר קר תופס את מקומם.
כך בעצם אפשר גם להסביר את תופעת הבריזה בים בימי הקיץ. האדמה נוטה להתחמם מהר יותר ממי הים וכך אוויר חם עולה מעלה מהחוף ואוויר קר אשר מגיע מהים תופס את מקומו ואנחנו על החוף נהנים מאותו אוויר קר וקוראים לו – בריזה.
אז איך מנווטים כדור פורח?
ניווט הכדור הפורח עובד על העיקרון המטאורולוגי אשר אומר שרוחות בגבהים שונים נושבות בכיוונים שונים. על ידי שליטה מוחלטת בטמפרטורת פנים מעטפת הכדור הטייס יכול להנמיך או להגביה ברום כדי למקם את הבלון בתוך רצועת רוח אשר נושבת אל הכיוון אליו הוא מבקש לנווט את הבלון.
בניגוד לטיסה במטוס בה הטייס משתמש במכשירים ומחשבים רבים על מנת להטיס את המטוס, בכדור פורח טייס הכדור צריך להפעיל את חושיו ולפעול על פי הם.
כדי להטיס כדור פורח כראוי הטייס חייב להקשיב, להביט ולהרגיש את הסביבה האווירית שלו ולשתף פעולה עם הטבע.
טייסי כדור פורח רבים רוכשים כבוד לטבע ולרוחות בדיוק כמו שקברניט ספינה בלב ים רוכש כבוד לים.
שלא כמו מטוס, כדור פורח אינו יכול לטוס כנגד הרוח או מעל מזג האוויר.
כדור פורח הוא הרוח, הוא מזג האוויר. בטיסה חופשית בכדור פורח הטייס חייב לעבוד עם הטבע בשיתוף פעולה מוחלט.